פסק-דין בתיק ע"פ 4333/04

השופטת א' פרוקצ'יה:

           לפנינו ערעורו של המערער על חומרת העונש שנגזר עליו על רקע הדברים הבאים:

1.        המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות שאלה נסיבותיה: הוא נמצא בקשר חברות עם נערה וביקש להתארס עימה; הובא לידיעתו כי בחור אחר, מחמוד ריחאן, קשר אף הוא קשרי ידידות עם הנערה דבר שהעלה את חמתו. בעקבות כך, הגיע המערער לבית מחמוד וביקש ממנו להילוות אליו לבית הנערה. השניים, ביחד עם בן דודו של מחמוד, עזמי ריחאן, הגיעו לבית הנערה ביפו, ושם במהלך הדברים, התפתח ויכוח קשה בין המערער לבין מחמוד ועזמי. במהלך העימות, החזיק המערער סכין בידו ודקר את עזמי דקירה באזור בית החזה ובאזורים אחרים בגופו, ואת מחמוד דקר דקירה אחת בחזה. מחמוד ועזמי הובאו לבית החולים ונזקקו לניתוחים ולאשפוז למשך מספר ימים.

           המערער הודה כאמור, באישום נגדו, והורשע, ובמסגרת הסדר טיעון הסכימה התביעה להגביל את טיעונה לעונש לטווח של מאסר בפועל שלא יעלה על שנתיים, בעוד המערער יהיה חופשי לטעון לעונש כרצונו.

2.        בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש מאסר בפועל של 18 חודשים ומאסר על-תנאי למשך 3 שנים. בשיקוליו לעונש התחשב בשיקולי חומרה וקולא ואיזן ביניהם. הוא שקל את נסיבות החומרה של העבירה אשר כרכו פציעות קשות בדקירות סכין של שני בני אדם. מנגד, הוא נתן משקל לעמדת שירות המבחן אשר המליץ על הליך שיקומי ביחס למערער, התחשב בגילו הצעיר, ובהיותו חסר עבר פלילי. כן נתן בית המשפט משקל מקל להודאת המערער באשמה, וכן לעובדה כי הארוע ארע כתוצאה מהתפרצות יצרים בלתי מתוכננת ולא היה פרי תכנון מוקדם, וכי נערכה בינתיים סולחה בין משפחות המערער למשפחות הנפגעים. העונש שנגזר - 18 חודשי מאסר בפועל - הינו נמוך מזה אשר התביעה טענה לו במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים, והוא משקף שקלול זהיר שנערך בידי בית המשפט בין שיקולי הענישה השונים הפועלים במקרה זה.

3.        המערער טען בפנינו לחומרת עונשו והוא מבקש להקל עמו. לטענתו, בית המשפט המחוזי, אף שמנה את שיקולי הענישה השונים, לא איזן ביניהם כראוי והתוצאה היא הטייה לכיוון חומרת-יתר עמו.

4.        שקלנו את טיעוני בא-כוח המערער, על רקע קביעות פסק הדין קמא ומכלול נסיבות המקרה ומצאנו כי לא נוכל להקל עם המערער מעבר לאשר הקל עמו כבר בית המשפט המחוזי בפסיקתו. המערער ביצע עבירות אלימות קשות ומסוכנות כלפי שני בני אדם, ופגע בהם בגופם פגיעות רציניות בדקירות סכין אשר הצריכו טיפול רפואי ואשפוז. עבירות אלימות המתבצעות באמצעות נשק קר ומסכנות חיי אדם ושלמות הגוף מחייבות ענישה מחמירה ומרתיעה, העשויה לתרום להקטנת ממדי התופעה אשר פשתה כנגע בחברה, ומתרחשת לא אחת בעימותים בין צעירים. ההיזקקות לאמצעי אלימות כדרך התמודדות עם יריבויות, ולעיתים באמצעות שימוש בנשק קר, מצריכה תגובה עונשית הולמת ואפקטיבית כמסר של הגנה על בטחון האדם וכמסר חינוכי שיקלט בהדרגה בתודעת הציבור, ובכלל זה בני הנעורים. במקרה זה מדובר בפגיעה אלימה בנשק קר בשני אנשים - ואלה נסיבות בעלות חומרה מיוחדת. בית המשפט המחוזי בגוזרו את הדין העמיד מול החומרה האמורה את שיקולי הקולא כולם, וייחס להם, לטעמנו, את המשקל הראוי במכלול שיקולי הענישה. צדק בית המשפט גם בכך שייחס משקל יחסי בלבד להמלצת שירות המבחן לנקוט בנתיב שיקומי טהור במקרה זה. המלצה זו, אף שהיא משקפת ציפייה חיובית לשיקום המערער, איננה יכולה להחליף בנסיבות  הענין את מקומה של ענישה ממשית ביחס לעבירות אלימות כה חמורות. בתוך כך, אנו ערים גם לתוכן התסקיר המשלים מיום 22.9.04, המאשר את היות המערער אסיר חיובי המתפקד באופן תקין, ואת נזקקותו להתערבות טיפולית.

5.        לסיכום הדברים, עמדתנו היא כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער, הנוטה אף לקולא, בהינתן מכלול נסיבות הענין.

           הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"ו בתשרי התשס"ה (11.10.2004).

ש ו פ ט                                     ש ו פ ט ת                                 ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: